ארם שירותי מדי מים בע"מ נ' מושב אליעד

פסק דין

זוהי תביעה כספית בסדר דין מהיר.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, אשר עוסקת בשיווק אספקה ושירותים בתחום מדי המים, סיפקה לנתבע ציוד אך הנתבע לא שילם את תמורתו.

מדובר בפריטים שסופקו, לטענת התובעת, על פי הפירוט המופיע בחשבוניות שצורפו כנספח ג' לכתב התביעה: חשבונית מס' 141 מיום 31.5.2007 ע"ס 14,924.91 ₪ וחשבונית מס' 163 מיום 7.6.2007 ע"ס של 4,047 ₪ (להלן "החשבוניות").

התובעת טוענת כי היא פנתה אין ספור פעמים לנתבע כדי שיסדיר חובו, אך חרף הבטחותיו לעשות כן הוא לא טרח להסדיר את החוב.

המסמכים אשר הוגשו על ידי התובעת לתמיכה בתביעתה, הם כרטסת הנהלת חשבונות לתקופה שמיום 1.1.2006 ועד 28.9.2008 (נספח א' לכתב התביעה), טבלת שיערוך של קרן החוב, על פיה עומד סכום החוב, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, על סך של 22,086 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה) והחשבוניות.

הנתבע מכחיש קיומו של חוב כלשהו לתובעת. לטענתו, מדובר בתביעה שאינה מפורטת כדבעי ואיננה נתמכת במסמכים. לא צורפו לתביעה טופס הזמנה או תעודת משלוח או כל מסמך אחר שיש בהם כדי לאשר שהציוד נשוא התביעה אכן הוזמן על ידי הנתבע או הותקן על ידי התובעת או מי מטעמה אצל הנתבע. הנתבע טוען כי הוא או מי מטעמו לא אישרו את רכישת הציוד נשוא כתב התביעה. הנתבע אכן רכש מן התובעת עשרות רבות של מדי מים וציוד נלווה, אך הציוד נשוא כתב התביעה לא זוהה ברשת המים של הנתבע ואיננו ברשותו של הנתבע.

הנתבע מוסיף וטוען כי בתחילת שנת 2008, כאשר הוא התקשר עם ספק מים אחר (חברת מי-רם בע"מ) הוחזרו לחזקת התובעת, על פי בקשתה, מיד מים בקוטר של "3 שהיו בחזקת הנתבעת, מחמת שלא היו תקינים.

הנתבע מכחיש אף את הטענה שהבטיח לתובעת או מי מטעמה להסדיר חוב בגין הציוד נשוא כתב התביעה, חוב לו הוא מתכחש כאמור.

בישיבה המקדמית שהתקיימה בפני כב' השופטת תמר נסים שי ביום 23.6.2009, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה ולפיה נציג של התובעת יערוך ביקור אצל הנתבע, בנוכחות נציגי הנתבע, על מנת לזהות את מדי המים המופיעים בחשבוניות נשוא כתב התבועה , ככל שהם מצויים בשטחי הנתבע.

ביקור כאמור אכן נערך, ולאחריו הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ונשמעו העדויות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, יפורטו להלן הנימוקים באופן תמציתי:

התובעת לא הוכיחה, בדרך של הטיית מאזן ההסתברויות, כי הנתבע אכן הזמין וקיבל ממנה את המוצרים המפורטים בחשבוניות.

אין חולק כי הנתבע אכן היה לקוח של התובעת. על פי כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, רכש הנתבע ביום 30.6.2006 מוצרים ושירותים מן התובעת, בסך של 67,272.98 ₪ (חשבונית מס' 217 על פי האמור בכרטסת נספח א' לכתב התביעה).

אין גם חולק שהנתבע שילם עבור הציוד והשירותים שסופקו לו כאמור בשנת 2006 (עמ' 14 שורות 11-29 לפרוטוקול).

המחלוקת בין הצדדים הינה, האם בנוסף לאותה עסקה משנת 2006, סיפקה התובעת לנתבע מוצרים נוספים, כמפורט בחשבוניות.

ראיות בכתב שהוגשו על ידי התובעת בתמיכה לטענותיה, הן כרטסת הנהלת החשבונות שלה והחשבוניות. מדובר במסמכים אשר נערכו על ידי התובעת ואינם חתומים בידי הנתבע. התובעת לא הגישה כל ראיה בכתב, הערוכה או חתומה בידי הנתבע ומי מטעמו, שיש בה כדי להוות הוכחה שהנתבע אכן הזמין וקיבל מן התובעת את הציוד המפורט בחשבוניות. לא הוגשו הזמנות בכתב שהזמין הנתבע ולא הוגשו תעודות משלוח המעידות שהציוד אכן סופק לו.

עוד יצוין בעניין החשבוניות, כי לצד הפריטים המצויינים בהן לא צוין מספרו הסדרתי של כל פריט, על אף שמדובר בפריטים (מדי מים ומשדרים) עליהם מוטבע מספר סדרתי (עמ' 5 שורות 17-24 לפרוטוקול). העד מטעם התביעה אמנם העיד כי לא מקובל לציין בחשבונית את המספר הסידורי של כל פריט ופריט, וטענה זו לא נסתרה, אך לצורך בחינת הראיות בענייננו, אי ציון המספר הסידורי של כל פריט לא מאפשר לקשור בין פריט המצוין בחשבונית לכזה המצוי בידי הנתבע.

העדות העיקרית עליה נסמכת התובעת, כראיה לכך שאכן סיפקה לנתבע את הציוד המפורט בחשבוניות, היא עדותו של ליאב עופר, מי ששימש בעבר עובד של התובעת. עד זה טען בתצהירו ובעדותו, כי מדובר בציוד שהוא באופן אישי סיפק לנתבע וזאת באמצעות אדם בשם עמית, אשר היה "איש המים" של הנתבע באותם זמנים. (סעיפים 6 ו- 17 לתצהיר, סעיף 9 לתצהיר המשלים, עדות העד בעמוד 9 שורות 3-4 לפרוטוקול).

יצוין כי העד מטעם הנתבע, דורון יער, אישר בדיון שהתקיים ביום 23.6.2009 כי עמית היה בזמנו "אחראי המים" של הנתבע, ובהתחשב באופי הציוד המדובר, הטענות שהועלו על ידי הנתבע ולפיהן יתכן והציוד המפורט בחשבוניות סופק באופן פרטי לעמית, אין בידי לקבלן.